top of page

פעם, בעיירה קטנה, התגוררה אישה בשם שרה.

שרה הייתה ידועה בחיוכה הקורן ובלב הזהב שלה.

אבל היה דבר אחד ששרה לא שמחה עליו - השיער הטבעי שלה.

השיער של שרה היה רעמה פרועה ולא מסודרת, היא בילתה אינספור שעות בניסיון לסדר את השיער שלה, ולשנות אותו כך שיתאים לדוגמאות המבריקות והישרות שראתה במגזינים ובטלוויזיה.

היא האמינה ששיערה הטבעי אינו יפה, ומחשבה זו העלתה לעתים קרובות דמעות לעיניה.

יום אחד פגשה שרה אישה מבוגרת בשם דניאלה.

דניאלה הייתה ידועה בחוכמתה ובתלתלים הלבנים היפים שלה.

כשראתה את המאבק של שרה, דניאלה החליטה לשתף את הסיפור שלה.

דניאלה גם שנאה פעם את השיער המתולתל שלה.

היא ניסתה לשנות את זה, להשתלב בסטנדרטים של היופי של החברה.

אבל יום אחד, היא הבינה שהשיער שלה הוא חלק ממנה, חלק מזהותה, מורשתה וסיפורה.

היא החליטה לקבל את שיערה הטבעי, לאהוב אותו ולדאוג לו.

וכפי שעשתה, היא גילתה שאנשים העריצו אותה בגלל הביטחון שלה והאותנטיות שלה.

דבריה של דניאלה נגעו בלבה של שרה.

היא הבינה שהיא ניסתה לשנות חלק מעצמה שהוא ייחודי, יפה וחלק מזהותה.

היא החליטה להפסיק לנסות לשנות את השיער שלה ולהתחיל לאהוב אותו.

שרה החלה לטפל בשערה, להזין אותו ולתת לו לצמוח בדרכו הטבעית והיפה.

היא הפסיקה להשוות את עצמה לדוגמניות במגזינים והחלה לראות את היופי בהשתקפות שלה.

כפי שעשתה, היא גילתה שהיא מאושרת יותר, בטוחה יותר ויותר שלמה עם עצמה.

יום אחד, שהלכה ברחוב, עצרה אותה ילדה קטנה עם שיער מתולתל.

הילדה הקטנה הרימה את עיניה אל שרה בעיניים רחבות ואמרה, "השיער שלך יפה. אני רוצה שיהיה לי שיער כמו שלך כשאהיה גדולה."

שרה חייכה, עיניה התמלאו דמעות.

היא כרעה על ברכיה ואמרה לילדה הקטנה, "השיער שלך יפה בדיוק כמו שהוא. לעולם אל תתני לאף אחד לומר לך אחרת."

מאותו יום ואילך, שרה לא רק קיבלה את שיערה הטבעי אלא גם אהבה אותו.

היא הבינה שהשיער שלה לא היה משהו שיש לשנות או להסתיר אלא משהו שיש לחגוג ולאהוב.

ובכך היא לא רק מצאה שלום עם עצמה, אלא גם עוררה השראה לאחרים לעשות זאת.



<meta name="google-site-verification" content="OJLwQcyCU28Z8fw_OHbxes61dNkCQrBGNezqSRrrysQ" />

bottom of page